* לא יאומן כי יסופר *
אתמול הגיע אליי עלם חמודות בן 21, שהתגייס לצבא עם פרופיל 97, ואשר השתחרר עם פרופיל 21 לאחר 3 שנים.
טראומות מיוחדות? אין.
כששאלתי אותו במה אוכל לעזור לו, השיב כי "מבולבל ובדיכאון, הבטן מכווצת, המוח מכווץ, חולשה גדולה, אוכל הרבה אבל ממשיך לאבד משקל, אין כוח לעמוד, אפילו קשה לשבת. השרירים חלשים מאוד" (זה הבחור שהתגייס לקרבי בפרופיל 97…)
מאז שהחלו הסימפטומים, בחור זה אשר היה חזק ובריא מקבל 4 סוגי תרופות פסיכיאטריות – אשר לא כ"כ עוזרות.
בבדיקת שריר (כלי האבחון של מוח אחד – קינסיולוגיה) מצאתי שנושא הטיפול הוא איזון הביוכימיה בגוף. בסוף הטיפול בדקתי אם הוא זקוק לתוספים בגלל חוסר של ויטמינים, מינרלים או יסודות קורט.
בדיקת השריר הראתה על חוסר בנתרן (ראו בתמונה תסמינים של חוסר בנתרן).
יש לי כבוד רב לרפואה, אבל מה שבחור זה זקוק לו הוא איזון משק הנתרן בגוף (תפקוד של הכליות) ואולי לא תרופות פסיכיאטריות.
איזו הצלת חיים חווים אנשים שמשתמשים במוח אחד-קינסיולוגיה.
ומה אתם אומרים?

יש קרקע שהיא בעייתית מבחינה אנרגטית, והיא יוצרת בעיות גיאופטיות.
מבנים על קרקע עם בעיות גיאופטיות הם "רדופי צרות".
למטופלת מרובת ילדים של אחת מתלמידותיי, אירועים בלתי פוסקים, קשים מאוד, לכל בני ביתה.
כאן אנו מטכסות עצה איך פותרים בעיה כזו מבלי להביא שופלים ושיפוץ יקר.
אז מה מצאנו?
מצאנו בעיה של בריחת אנרגיה, אשר מתרוקנת למים תת קרקעיים שנמצאים בקרקע שמתחת לבניין.
בעזרת השריר כגלאי אמת (שיטת מוח אחד) איתרנו את הספר והעמוד שבו מצאנו את הפתרון לנטרול האנרגיה המזיקה.

לפני כשנתיים הכרתי באחד המשרדים אישה נאה כבת 65 עם עודף משקל. אמרתי לה שאני יכולה לעזור לה בעניין עודף המשקל עם שיטת מוח אחד.
אבל היא ביקשה טיפול בעניין החרדה העצומה שלה בעניין בדיקה פולשנית שהייתה עתידה לעבור שבוע לאחר מכן.
מיד עם תחילת הטיפול ובעזרת בדיקת השריר (גלאי האמת של מוח אחד לשליפת תכנים מתת-המודע), התברר שהמקור העיקרי לחרדה הוא תוצאה של אירוע שקרה לה בגיל 11. מזועזעת היא סיפרה שבגיל זה עברה אונס ע"י קרוב משפחה ושמעולם לא סיפרה על כך לאיש.
לאחר הטיפול התפוגגה החרדה מהבדיקה כלא הייתה.
באותו מפגש זיהינו בתת-המודע שלה אמונה: "מגיע לי עונש מכוח עליון".
פינינו אמונה זו בעזרת ארגז הכלים העשיר של מוח אחד.

חייה השתפרו ללא היכר, בעקבות מפגש נוסף שבו טיפלנו באמונה זו ובמגוון האירועים שיצרו אותה.
איכות חיינו תלויה במגוון האמונות שאנו אוצרים בתת המודע שלנו.

בסיום קורס מוח אחד אתמול (קורס מוח אחד ימי ג'):

עיניים גדולות, גוף נוקשה, אובדת עצות, דרגת מתח גבוהה מאוד, לא מתואמת, נראית אבודה לגמרי. כך התרשמתי ממנה במפגש הראשון בסדנת מבוא של מוח אחד.
היא רצתה להירשם לקורס והתלבטתי ביני לבין עצמי.
לא נורא, ניחמתי את עצמי, במפגשים הראשונים של הקורס, כשהמשתתפים יתחילו לטפל זה בזה היא תתאזן (זה הרי מה שקורה תמיד).
היה קשה. הפעם זה לא בדיוק קרה כפי שציפיתי.
במפגשים הראשונים, כשהייתה אמורה לתרגל עם שותפה,
היא פרצה בבכי באמצע הסשן והלכה.
חסרת סבלנות וסובלנות לכל מי שעבד איתה.
היא טענה שהאנרגיות של הקבוצה פוגעות בה, והיא לא עומדת בזה.
קשיים מכל מיני סוגים המשיכו. בכל פעם היו לה תלונות אחרות. על הקבוצה, עליי.
ואני? רואה את השינויים שחלים בה ממפגש למפגש וממשיכה להיות אופטימית וסבלנית.
אומרת לעצמי שיותר קל זה לומר לה שהיא לא מתאימה, אבל חושבת שאם מישהו זקוק באמת – אז זו היא.
בדרך כלל מי שהכי זקוק הכי קשה לו, והכי קשה לי.
במפגש סיום הקורס אתמול, קיבלתי ממנה מכתב.

אני רגילה לקבל מכתבי תודה נרגשים, הפעם היה זה משהו אחר. מיוחד כמוה.

"לא בטוחה שהיה בחיי מורה שהייתי כה בעייתית בשיעוריו. הייתי תלמידה ממושמעת בעברי, בלי הפגנת הפרעות קשב, בלי להפריע בשיעור… את וגם אני לצורך הווידוי הכרנו אחרת. שלא נשכח התגובות שלי לטיפולים ומה שהגדרת כ"פחד מנזקי הקבוצה".
כל הרגשות שקבעו התנהגויות הלא נעימות הללו בלשון המעטה
היו צריכים לצאת החוצה לאור כדי לחדול להיות חלק ממני.
וסלחי לי על השוואה גסה, היו צריכים לצאת כתולעים מגוף האדם… והרגשה בלעדיהם… וואו!!!
הנה והסיבה לתודה השנייה. מה שלמדתי בזכותך זה לא לטפל בשיטה… אלא לחזור ולהיות את עצמי! להיות או לא להיות מטפלת בשיטה כזאת או אחרת זה לא החשוב. לטפל באנשים בלתי אפשרי בלי להיות את עצמך השלם, ולסמוך על עצמך כשלם. זה למדתי ממך והיה זה לא קל גם לי וגם לך!
אמנה לפחות חלק ממה שלמדתי ממך, יעל.
– שלמורה יכול להיות אף קשה יותר מאשר לתלמיד
– שאמונה היא המנוע לכל מעשה
– שבלי לקבל את עצמי אין לקבל אחר
– שכדי לקבל עצמי לפעמים צריך לעבור דרך ארוכה ומפותלת של למידה ותיקון
– שלשנות אפשר רק את עצמך וזה גם במקרה הטוב
– שדרך הטובה לתת תקווה לאדם היא הדוגמה האישית

ואחרי כל הנאמר, יעל, החותם הגדול שאת משאירה בלבי הוא לא כהיותך מורה ומטפלת מנוסה בתחום זה או אחר ולא כמי שהיא מעיין ידע בלתי נדלה.
אני נפעמת ממך כאישה בעלת אמונה גדולה בהירה, אמיתית וכנה בכוח הבורא, ללא תנאי וללא תלות.
שאלתי את עצמי איך אני רואה אותך אנרגטית והתשובה הייתה – קרן אור חזק ויציב השווה לכל אורכו בעוביו ובסמיכות הצבע הלבן".

המכתב הזה, שביטא את האותנטיות הבלתי רגילה שלה, נגע לליבי.

אני חווה הרבה פעמים אנשים מאתגרים שמקשים עליי, ומרגישה שהם לא רואים אותי.
עסוקים במצוקותיהם ובקשייהם, לא קולטים עד כמה הם מפריעים/ סוחטים אנרגטית/ מתלוננים תלונות סרק וכו'.
לא קל ללמד, בייחוד בתחום של עבודה רגשית.
ריגשה אותי יותר מכל היכולת שלה לראות אובייקטיבית את מערכת היחסים, להתעלות מעל הקונפליקטים שהיו ולהכיר בכך שמעשיה ומחדליה, הם שהיו הגורמים לקונפליקטים.
ריגש אותי גם השינוי הדרמטי שראיתי בה אחרי קורס 7.
ומה אני למדתי מזה? (שהרי כל אתגר אוצר בחובו שיעור כלשהו) למדתי שכאשר אני רואה גם את עצמי ולא רק את האחר, הכל מתרחש נכון יותר. אז תודה לה על חווית הלמידה.

ולסיום רוצה לשתף את בוגרי הקורס הזה במה שהיה לה לומר לכם, את אשר כתבה לי ולא הקראתי:
"… וודאי גם את מבחינה במקריות המיוחדת והנדירה שמאפשרת מרקם קבוצתי מיוחד…
לכזאת קבוצה היה לי האושר, המזל והכבוד להיות חלק!
קבוצה מוח אחד יום ג', צירוף מיוחד של אנשים, שכל אחד מהם יקר ומיוחד לכשעצמו, אך השילוב שלהם רקח אווירה מכילה, מרפאה, מלאת חמלה, מכבדת דקויות הפרט, כל זה ביחד אפשר התקדמות וצמיחה בקצב האישי בהבנה אמיתית בלי, לחץ ותחרותיות. זכיתי להכיר אנשים מדהימים אשר קבלו עתה מקום חם בליבי".
שאפו לקבוצת מוח אחד של יום ג'. אתי בוכריס